אידיאולוגיה

למה אנחנו אוהבים כדורגל? נדמה לי שמאז היות הכדורגל אין שאלה יותר שחוקה בעולמו של אוהד הכדורגל הממוצע. ולא אגזים אם אומר שמאז יצא לאור ספרו המונומנטלי של ניק הורנבי ,"קדחת הדשא" , שטף אותנו גל של תשובות ופילוסופיות שנטועות עמוק בפסיכולוגיה של כל אחד מאתנו. המפתיע הוא שלא משנה איזו קבוצה אתה אוהד תמיד מצאת את אותן התשובות בדיוק (בד"כ רק מצאת את עצמך מהנהן אל מול דפיו של "קדחת הדשא" וממלמל :" זה בדיוק מה שאני מרגיש, ארסנל היא פשוט המקבילה האנגלית של הפועל/בית"ר/מכבי/ס.כ. נס ציונה"). ולכן, אם אתם שואלים אותי, הרבה יותר מעניין לברר למה אנחנו אוהבים את הפועל, סתם כדורגל הרי הרבה יותר קל לחבב כשמשחקות אותה קבוצות אחרות ברחבי העולם (לא ארסנל, רק לשם ההבהרה). שערו בנפשכם סקר בלתי תלוי שייערך ביציעי קריית-אליעזר בזמן משחק ממוצע (כלומר, משחק שבו עוד קבוצת תחתית מבצעת את זממה בבחורים האדומים) שינסה להבין מה זה להיות אוהד הפועל. מה תהיה התשובה השכיחה ביותר? לו הייתי ישראל כהן הייתי שם את כספי על "מה אני אגיד לך? נולדתי לסבול" בלוויית חצי חיוך מריר של אחד שאכל כבר הרבה קש עם האדומה שלו. אז האם באמת נולדנו לסבול? אני אומר – לא!!! נולדנו ליהנות. נולדנו לדעת לקבל את השונה נולדנו ליהנות משמחת הניצחון אבל לא מהשמחה לאיד נולדנו ללמוד ליהנות גם בהפסדים נולדנו ליהנות אבל לא על גבם של החלשים יותר נולדנו ליהנות גם בלי לדרוס את כל העולם נולדנו ליהנות להיות אדומים "צדיק מושלם סבא יוסף לא היה. ולראיה, אהדתו לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. מסורת המשפחה היתה אהדה לא הגיונית לקבוצת הפועל חיפה. האהדה לקבוצה זו טיפחה בנו את כל התכונות הראויות. למדנו להפסיד בכבוד - התמחינו בתחום.למדנו לשאת אכזבות, להסתפק במועט. קנינו צניעות. ומול האופי שהקנתה לנו אהדת הפועל חיפה, סבא יוסף, להרגיז, נלכד בקסמיה של מכבי חיפה...כך אירעה התאונה, ודווקא האיש שעשוי להטות את לב אלוהים לצידו נדבק באהדה למכבי חיפה. זכה איתה באליפות, זכה בגביע המדינה. התלהב. זרח. נושל מכל התכונות שהעתירה עלינו אהדת המופסדים." (מתוך: "שואה שלנו", אמיר גוטפרוינד) וזאת רבותיי , האמת. בין אם אתה אוהד שקורע את הגרון בשער חמש ובין אם אתה אוהד שלוגם קפה בניחותא בשער שתיים, אתה בא בשערי האצטדיון מסיבה אחת : אתה נהנה. אתה נהנה ממה שהפועל נותנת לך ואתה נהנה מהתכונות שאהדת הפועל מעתירה עליך. גם אם נחליף את המדים שלנו עוד חמישים פעם, גם אם ישנו לנו את השם עוד חמישים פעם ואפילו אם יכניסו לנו עוד ועוד חיות טרף לסמל דבר אחד לא ישתנה: אוהד הפועל נולד ליהנות ממה שאוהדי הקבוצות האחרות סובלים ממנו. המדינאי הספרדי קנובאס דל קאסטיליו טען בסוף המאה ה- 19 ש"ספרדים הם אלה שאינם יכולים להיות דבר אחר", מאה ומשהו שנים אח"כ נותר לי לומר, גם אוהדי הפועל, ידידי הספרדי, גם אוהדי הפועל. שנת 2006 תופסת את מועדון הכדורגל של הפועל חיפה, על מנהליו, אוהדיו ושחקניו כשהם על צומת דרכים. מועדון גדול (שגם אם לא היה אף פעם אימפריה היה תמיד, למעט שנות השמונים, מועדון מוביל וגורם משפיע בכדורגל הישראלי) לכוד בתוך גוף של מועדון קטן. מתנדנד בין שתי הליגות בגלל מחסור חמור בדמות שתנהל אותו ומתקיים במרחב שתפוס כיום ע"י יריבה ספורטיבית גדולה, חזקה ואטרקטיבית. אם לא יקום בעל הבית ויכריז כי הפועל חיפה מציגה איזשהיא אלטרנטיבה אמיתי (כפי שעושות קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי או אספניול) לאויב הירוק תיעלם הפועל חיפה כפי שנעלמו קבוצות אחרות עם השנים. בהפועל חיפה צריכים להבין כי עליית ליגה אינה מטרה, היא אמצעי. והיא אינה אמצעי למאמנים דרג ב' להתקדם למועדון כמו קרית שמונה או הפועל פ"ת אלא אמצעי לחזור למרכז הבמה. אמצעי זה לא יושג ע"י רכש של שחקנים דרג ג' ומכירתם בזול למועדונים ברחבי המדינה אלא ע"י בניית קבוצה אמיתית.החתמה של אנשי מקצוע הקרובים למועדון רגשית לפרקי זמן ארוכים (מישהו אמר שלומי שטיקר?) החתמה של שחקני הנוער הנפלאים של המועדון על חוזים ארוכי טווח, סקאוטינג יעיל בחו"ל והחתמת זרים טובים על חוזים ארוכי טווח והכי חשוב - אי קליטת שחקנים דרג ז' מהיריבה הירוקה המאוסה לצורך השבחה. כמה איתן עזריות עוד יעברו במועדון עד שייקלט המסר הזה? הפועל חיפה אינה פח הזבל של הזבל הירוק, היא אינה מכשיר בידי שחקנים ומאמנים להתקדמות אלא המקום אליו צריכים אותם אנשים לשאוף להגיע. מקום שיבנה את עצמו מתוך החומר האנושי הפנטסטי שהוא עדיין מכיל. המסר חייב להיות - תנו לילדים האדומים לנצח. כי כמו שאמר איש יקר (וחבר טוב שלי) - עדיפה עוד שנה בליגת המשנה עם ילדים אדומים וניהול נכון משנה ביזיונית בליגת העל עם חבורת שחקני רכש שחתמה בנצרת עילית עוד לפני שנקבע כי ירדנו.